גדלנו ברחוב, הילדים היום לעומת הילדים בשנות השבעים

 גדלנו ברחוב, בנינו עגלות, בנינו טרקטורים מעצים וחוטים ופחיות שימורים, שיחקנו סטנגה ושערים קטנים ועשינו טורנירים שכונה נגד שכונה, שיחקנו אצבע שחורה וסימני דרך, חמור חדש ואבא קנה לו מסמרים (סוג של מחבואים), והבנות שיחקו קלאס, עם גומי ושרו שם בגן, חבל, שני חבלים, מחניים קטן, מחניים גדול, כדור הקפה, אונגי וחמור קטן, שיחקנו עם פורפרות ופוצצנו אחד לשני את הפורפרה, קלענו לבור עם גולות ושיחקנו עגו'אים, מה שבתל אביב אומרים גוגואים, טיפסנו על גגות, בנינו מחנה בהר עם בור לאש, שתינו מים מהממטרות וקטפנו שקדיניות ושזיפים מ"השם יתן לו עונש", קטפנו פירות בגבעת מרדכי, זערוריים בגן העיר בקטמון, שקדים, תותים, תאנים בשדות הפראיים, אכלנו חמציצים ומכל מיני צמחים הבנות עשו תכשיטים.

בילינו ברחוב

כדורגל בשכונה

ככה ממש נסענו בירידות בלי בלמים

כך בנינו עגלה עם גלגלי קוגילגרים

👆השכונה שלנו ברשב"ג בשכונת קטמון בירושלים כפי שנבנתה בשנת 1956 לפני האכלוס, 

מבט מרחוב בן זכאי למעלה

ניתן לראות ברקע את שכונת בקעה, מימין את מקור חיים ומעל תלפיות, 

פסי הרכבת והפילבוקס משמאל למעלה מתחת לעצים

ומאחורי הבתים האלה, בין פסי הרכבת לבין הבתים בתמונה, 

היה מגרש המשחקים הענק שלנו עד שבנו את שכונת מעגלי יבנה

שבה ישבנו במקלט במלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים ישבנו במקלט של הבניינים שנבנו בשכונת מעגלי יבנה בשנת 👇1967, ישנו במקלט 6 ימים, שיחקנו עם טרקטורים ועם כלי העבודה בבנין, השומר כל הזמן רדף אחרינו אבל תעתענו בו, מטוסי קרב היו בשמים, פגזים נפלו לידנו ובבתים של שכנים נפער חור בקיר ומאוד התאכזבנו שהמלחמה נגמרה, היינו בני 6 עד 7 ומאוד נהנינו מההמולה. מבניינים אלה קפצנו מקומה שניה ושלישית לערימת חול ים.

 

השיכון במעגלי יבנה שבו ישבנו במקלט במלחמת ששת הימים

בסוף המלחמה הלכנו עם ההורים לאורך עמק רפאים בואך בריכת הסולטן, עלינו את העליה להר ציון מכיוון בריכת הסולטן ונכנסנו בשער האריות והלכנו לאורך החומות, ירדנו בירידה ולפתע התגלה לנגד ענינו מחזה שלא אשכח כל חיי, הר הבית בידנו ומתחתיו הכותל המערבי 

פריצת הצנחנים לשער האריות

צנחן עם עוזי אורב בסמטה

מגדל דוד מוקף גדרות

הר הבית בידינו

כך השתקף לי הר הבית והכותל בפעם הראשונה בגיל 6.5

תיקנו את הנעליים אצל הסנדלר אבו אברהם והשוחט חכם מושי שחט בכיפור תרנגולות וגם עשה לנו ברית מילה, בכיפור עזרנו לאמא למרוט את הנוצות של התרנגולות במרפסת בתוך פיילה ענקית, כשאמא תפרה את התרנגולות, אחרי שמילאה אותם בכל טוב, אחותי היתה פורצת בבכי ואומרת: ״מסכנה התרנגולת. קודם שחטו אותה, זרקו אותה שתפרפר עד מוות, אחר כך מרטו לה את הנוצות ועכשיו תופרים אותה״.

הסנדלר אבו אברהם והשוחט חכם מושי ותרנגול הכפרות וברקע השכונה וכמה חברים

מכרנו נחושת לסוויסה ולאבו נחש, אכלנו גרנינות ותותים, חצי חבית היתה סירה בשלוליות מים בשטח העצום לפני שבנו בניינים, ירדנו בירידה ענקית עם עגלה משולשת עם גלגלי קוגלגרים ועברנו כביש ראשי ובמזל לא נהרגו ילדים ואלנגה הכורדי טיפס על עץ שכך ויורם הכורדי חיכה לו למטה ואסף לערימה ענפים שאלנגה חתך ואלנגה הכורדי חתך את הענף שישב עליו ונפל איתו למזלו על ערימת הענפים ופתח את הראש.

עץ הסכך מעץ האקליפטוס שעליו טיפס אלנגה הכורדי

שיחקנו גם משחקים מסוכנים, לא מומלץ, בעצם מומלץ לאסור זאת על ילדים, שכבנו מתחת לרכבת עוברת וחידדנו על פסי הרכבת מסמרי 10 ומטבע של 10 גרוש, קפצנו מקומה שלישית בבניינים שבנו לערימות חול, עשינו מלחמה שכונה נגד שכונה עם עטיפות ארטיק מלאות בחול.

פסי הרכבת משחקים מסוכנים

בשבת ולפעמים ביום חול כשהיה חופש הלכנו לבריכה מתשע בבוקר עד שנסגרה בחמש, קפצנו ראש מהמקפצה ועשינו סלטות, הלכנו לקולנוע סמדר וראינו שני סרטים, קאובוי ובהפסקה אכלנו עוגת ריבה וסרט שני קראטה ויצאנו ממנו מושפעים. ראינו ביחד סרט וירגי'ניה בבית של יואב ואחיו ע"ה שנהרג במלחמה תרגם לנו לעברית. אההה, ולא היו לנו מסכים, היה לנו סמי וסוסו ולמדנו אנגלית עם הטלויזיה החינוכית ועלינו לכוון אנטנות על הגג כדי לקלוט טוב טלויזיה והיה פסוקו של יום.

בריכת ירושלים במושבה הגרמנית בירושלים תמיד מפוצצת באנשים וילדים

המקפצה בבריכה, עמדנו בתור ושם למדנו לעשות סלטות באוויר

ביום העצמאות הלכנו עם ההורים לגן העצמאות ולבמות במרכז העיר, עלינו על טנקים והצטלמנו עם חיילים.

עם אבא עליו השלום על טנק ועם עוזי וכומתה ביום העצמאות

בשבת הלכנו עם אבא ע"ה לבית הכנסת בבוקר ובצהריים הלכנו עם אבא למגרש הפועל ונכנסנו במחצית למשחק של הפועל ירושלים, ברבות הימים שיחקנו בהפועל.

הפועל ירושלים 1969 עד 1973

כתב מהזיכרון נוסטלגיה שהרבה יתחברו אליה: משה בן הרוש